חוצים את הקווים - "הארץ שלנו" מאת אורי פינק ו"מעבר לקו" מאת שי צ'רקה.

דיזינגוף סנטר, תל אביב

03-6205682

תפריט מגזין

רשימת תפוצה

המגזין - ביקורות

שבת, 11 אוקטובר 2008 19:49

ממש לפני כניסת השנה היהודית החדשה ראו אור שני ספרי קומיקס חדשים מהוצאת מודן: "הארץ שלנו" מאת אורי פינק (שאמור לצאת במקביל גם בצרפתית ואנגלית) ו"מעבר לקו" מאת שי צ'רקה - שמציג לראשונה בדפוס חומרים מתוך הסטריפ בעל השם הדומה מ"ערוץ היהדות ב NRG" לצד חומרים מקוריים וחדשים.
שני ספרים שלכאורה אמורים לייצג שני קצוות בחברה הישראלית, שני יוצרים שלכאורה אמורים להיות ההפך הגמור זה מזה ומסקנה אחת שנלמדת מכל זה – שבאופן יוצא דופן התהפכו לחלוטין היוצרות.

אורי פינק, שמעולם לא נתפס כיוצר שמתבלט בזכות המסרים הפוליטיים הבוטים שלו, היה, ועודנו מזוהה עם מחנה השמאל הישראלי באופן מובהק. מסלול חייו והרקע האישי שלו, שזוכים לראשונה לחשיפה מסודרת בספר החדש שלו "הארץ שלנו" מעידים כולם שלפנינו מקרה מובהק של אמן, בעל דעות חילוניות, ליברליות, שמאלניות, וציניות.
פינק אמנם מזוהה יותר מכל עם סדרת זבנ"ג שיצר בסוף שנות ה-80, אך על מדף הספרים פרי עטו היו כבר מתחילת הדרך גם פרויקטים פוליטיים, ביקורתיים ועדכניים לתקופתם.
ההתחלה הייתה מעודנת וכללית יחסית עם עיסוק בסוגיות כמו השסעים העדתי והדתי (בספר ביכוריו הבלי משיח ובספר הרבנית סקוטרמן וסמבוסק בחלל). אולם ככל שהתבסס מעמדו כיוצר הקומיקס הפורה והמצליח ביותר כלכלית, כך גם התמיד פינק בניסיונותיו לספק לקהל הבוגר תכנים מודעים פוליטית וביקורתיים. כך היו ספרי הג'ונגל, FINK, פרופיל 107 (שנכתב על ידי פינק ואויר על ידי קורן שדמי) פרויקט הקומיקס באנגלית Tales from the Raging Region ושני עלילוני הקיץ "התנתקות שואו" ו"חיזבאללה שואו".

מנגד, שי צ'רקה. יוצר דתי לאומי, מתנחל מצופים שבשומרון, שמפלס את דרכו אל לב ממסד האיור הישראלי בהתמדה במשך יותר מעשור, אך מקפיד לעשות זאת במסגרת המוסכמות המסחריות, התכניות והרעיוניות של הרקע ממנו הגיע. מרבית עבודות הקומיקס של צ'רקה רואות אור בעיתונות הדתית-לאומית במסגרת הירחון "אותיות" ובמוסף סוף השבוע של "מקור ראשון" (לו הוא תורם על פי רוב קריקטורות ואיורי מערכת). מלבד אלו, נחשף צ'רקה מעט יותר לקהל חילוני דרך ההדפסות המקובצות של סיפורי הקומיקס שלו מהירחון "אותיות" ודרך הסטריפ "מעבר לקו" שמתפרסם בערוץ היהדות של אתר NRG. עבודתו המפורסמת ביותר של צ'רקה היא גם זו שממנה הוא זוכה לקרדיט המועט ביותר: דמויותיהם של שקע ותקע, שני הפרזנטורים (לשעבר) המאוירים של חברת החשמל בשנים האחרונות. על אף שמרבית עבודותיו העלילתיות קשורות בטבורן לעולם הדת (למשל עיסוק בדמויות מתקופת התנ"ך), הגוון הפוליטי-עדכני-ימני כמעט שנעלם מהן. שמץ מדעותיו של צ'רקה בנוגע לפוליטיקה עדכנית מציץ מדי פעם מבעד לפרקי "מעבר לקו", אולם אלו דעות מאוד מרוככות – קל וחומר לעומת הנשכנות הפוליטית שמאפיינת יוצרי קומיקס ישראלים אחרים בעלי עמדות ימניות כמו למשל יעקב קירשן.

למרות הניגוד המוחלט בין נסיבות החיים של צ'רקה ופינק, דבר מה אחד חשוב מאוד מקרב אותם יחד מלבד החיים בישראל, האיור. השניים מכרים וידידים מזה שנים, נוהגים לא פעם להתייחס זה לעבודתו של זה ואורי פינק אפילו מופיע כאורח ב"מעבר לקו". מפתיע אם כן לגלות שדווקא בשני ספרים שמתייחסים באופן מיידי לאופי החיים במדינת ישראל, שהוציאו שני היוצרים בתיאום כמעט מושלם (ובאותו בית הוצאה לאור) חל היפוך תפקידים חריג. קריאת שני הספרים כל אחד כשלעצמו עשויה לגרום לקרוא ללא הכרות מוקדמת להאמין שצ'רקה הוא מתנחל עם "מחשבות כפירה שמאלניות" ופינק (גם אם בעדינות) הוא תומך הימין.

ב"הארץ שלנו" איגד פינק שישה סיפורים קצרים בני מספר עמודים כל אחד שאמורים לספק לקרוא הזר מבט מעט שונה ואישי על החיים בישראל. בין הסיפורים הארוכים, שיבץ פינק שלושה קטעי מעבר בני שניים או שלושה עמודים תחת הכותרת "ישראל – מדריך למשתמש". על אף שאף אחד מהסיפורים אינו "פוליטי" במובהק, הרי שהיבטים של פוליטיקה הם בהחלט הבסיס המרכזי של הספר.
כבר בסיפור הראשון "מוזר הזקן" מתעמת פינק עם "סוגיית הכיבוש", דרך סיפור על שירותו הצבאי. הסיפור מתחיל אגב תיאורי התייחסות שמאלנים לסוגיה, ומערב בתוכו המון התחבטויות מוסריות בנוגע לפעולות צה"ל בשטחים. את הפניה החדה לאג'נדה ימנית מכניס פינק ממש לקראת סוף הסיפור, כאשר הוא הופך את היוצרות ומגלה לקוראים כמה תובנות מעניינות לגבי המוטיבציה האישית שלו לחוש סלידה מהנושא. אולם, שיא הימניות (ויש כמו פינק בעצמו שיגידו לאומיות) בספר, בא לידי ביטוי בסיפור "העימות האטינזוני". בסיפור זה, שמבוסס גם כן על שיחה שהייתה, מתאר פינק ויכוח פוליטי סוער שהוא ניהל עם עורך הספר שלו, היהודי הצרפתי גבי אטינזון. אטינזון, מנכס לעצמו בויכוח את העמדה הפרו-פלשתינית הקלאסית, בעוד פינק מוצא את עצמו מגן על המדינה אגב נקיטת עמדות פוליטיות ימניות מובהקות. מובן שהסיפור מסתיים בכך שלפינק נמאס לסנגר על מהלכים שלהם הוא מתנגד, אך עוד נגיע לכך בהמשך. בין לבין שילב פינק עוד מספר סיפורים שאמורים לבטא את הישראליות כפי שהוא תופס אותה. אלו כוללים התייחסות לסיטואציות כמו החיים בתקופת פיגועי התופת בתקופת שלטון רבין, רצח רבין, שמירת שבת והיחס הבעייתי של ישראלי ממוצע למזרח ירושלים.
הקומיקס עצמו, מאויר בקו שדומה מאוד לסגנונו הקבוע של פינק מחד, אך יש בו חספוס ונטיות יותר ריאליסטיות ופחות קריקטוריסטיות מאידך. בניית הפאנלים לעומת זאת דומה עד מאוד לשאר עבודותיו של פינק. בבסיסם הפאנלים שלו מחולקים בקונבנציות המקובלות של בין 6 ל-8 פריימים בעמוד. אולם, פעמים רבות אין קווי חציצה בין הפריימים והתחושה הכללית היא שכל האלמנטים בדף נשפכים זה לתוך זה באופן שמחריף את תחושת הסחרחורת ואובדן השליטה העצמית של הגיבור בסיפור. את התמונה הקודרת והעגמומית על החיים בישראל משלימה עבודת הצביעה (עליה חתומים עוזריו הותיקים של פינק וולדיק סנדלר וארז צדוק). פלטת הצבעים בה בחר לעבוד פינק היא כהה ואפורה יחסית לסגנונו הקבוע. היא משרה בדיוק את האווירה הרצינית והמאופקת שפינק מבקש לשדר לקוראיו, אך בא בעת יודעת להיות צבעונית מספיק בשביל להביא את הצבעוניות האוטנטית של ישראל לקוראים. זאת כמובן, מבלי להתייחס לקטעי הקישור בדמות "המדריך למשתמש". קטעים הומוריסטיים אלו, בניגוד מוחלט לרצינות העגמומית של הסיפורים הם צבעוניים וצעקניים להחריד, אם כי גם הם בסופו של דבר לא כוללים יותר מחמישה או שישה צבעים שונים בכל סיפור.

צ'רטר, הקריקטוריסט תושב ההתנחלות "מעלה נפצוצים" וגיבור ספרו החדש של שי צ'רקה, לא יכול להיות שונה יותר מפינק המיוסר והאפרורי של "הארץ שלנו".
"מעבר לקו" אוסף בכ-80 עמודיו כמה עשרות סטריפים המתארים את חייהם של צ'רטר, בני משפחתו ושכניו (היהודים והערבים). הקומיקס של צ'רקה לא יכול להיות שונה יותר מהקומיקס של פינק. העמודים בנויים פריימים במסגרות ברורות ומרובעות, האומנות צבעונית ועשירה והצביעה עצמה חלקה ושטוחה, בלי טקסטורות מתחכמות או שימוש בטכניקות מגוונות (להוציא אולי את הסטריפ הפותח את הספר). התוכן עצמו, גם כן שונה בתכלית השוני. זהו קומיקס הומוריסטי במובהק, המבקש להראות את הצדדים המשעשעים של הנוכחות הישראלית בגדה בין אם על ידי הגחכת כל המעורבים בדבר (יהודים, ערבים, אמריקאים, פוליטיקאים ואנשי צבא כאחד) או על ידי שימוש בביטויים ומושגים כפולי משמעות וטעונים תרבותית.
חייו של צ'רטר, כחייו של פינק, אינם סוגים בשושנים. ביתו מוקמם בראש "גבעת הכבל" שביישוב מעלה נפצוצים. הגבעה נקראת כך על שום כבל המתכת שמעוגן אליה בצד אחד ואל לווין אמריקאי בצד השני. הלווין והעיסוק סביבו הוא גורם מעורר קונפליקטים בחייו של הגיבור, אך גם נושאים כמו שירות מילואים, כיתת הכוננות היישובית, היחסים עם השכנים הערבים ועם שלטונות הצבא מייצרים לא מעט אירועים עלילתיים.
צ'רטר, שהוא במידה רבה בן דמותו החצי ביוגרפי של צ'רקה, מגולל את סיפורו במספר רצפים עלילתיים שמזכירים במידה רבה את סיפוריו הקצרים של פינק. ההבדל ביניהם הוא ההקפדה של צ'רקה לספק פאנץ' או פואנטה בסוף כל סטריפ או שניים.
השמאלניות והימניות של "מעבר לקו" דרות יחד בתוך מרבית הסיפורים, על פי רוב ברקע הפילוסופי של תפיסת העולם שלהם. למעט התייחסויות בודדות להוויה הישראלית מנקודת מבט ימנית, כמו למשל יחס הצבא והמשטרה למפגינים בעת פינוי מאחזים, מבקש הספר לשרטט תמונה של דו-קיום וחברות בין העמים, של איכות חיים ושקט מחוץ להמולת הכרך, של תרבות גבוהה ואומנות וגם של קבלת האחר והשונה. מבחינה זו, אפשר לראות בנקודות מסוימות של הקומיקס מעין סיפור אוטופי שמאלני. לא רק זאת, אלא שצ'רטר עצמו "מואשם" על ידי דמויות אחרות בכמה נקודות בקומיקס בכך שהוא "שמאלן" משום שהוא אינו מבטא את העמדות האידיאולוגיות הקיצוניות של שכניו וסביבתו.

חציית הקווים של "הארץ שלנו" ו"מעבר לקו" אינה שלמה, זאת וודאי כבר ברור. זוהי חציית קוים שמבטאת יותר את הנכונות של היוצרים לבחון את עמדות הצד השני ופחות הסכמה עמן. יחד עם זאת, זוהי נקודת פתיחה מעניינת לקריאה מעמיקה של שני הספרים.

את "הארץ שלנו" מאת אורי פינק (100 עמודים בצבע מלא וכריכה קשה) ו"מעבר לקו" מאת שי צ'רקה (76 עמודים בצבע מלא וכריכה קשה), ניתן לרכוש בכל חנויות הספרים המקובלות וגם במרבית אתרי האינטרנט והם בהחלט יכולים להיות מתנה נפלאה לחגים שאוטוטו מסתיימים.

LAST_UPDATED2