דיזינגוף סנטר, תל אביב

03-6205682

רשימת תפוצה


הרשמו לרשימת התפוצה על מנת לקבל מידע על משלוחים, מבצעים והצעות מיוחדות



אז מה היה לנו בשנת 5768? PDF הדפסה דוא
בלוגים - ofer
שבת, 04 אוקטובר 2008 17:40


בפרוס עלינו שנה חדשה, עולה תמיד השאלה, אז מה היה לנו בשנה שעברה (במקרה זה שנת תשס"ח) בקומיקס הישראלי?

ובכן, שנת תשס"ח היא השנה בה אמר הקומיקס הישראלי להתראות לגן החובה ושלום לכיתה א'. הקומיקס הישראלי סוף סוף התבגר מספיק בשביל ללמוד שגם הוא יכול להיות מבוגר ורציני, מקצועי ובעל משמעות אך לא במחיר של רצינות יתר ותבניתיות.

אילו דברים עשו את תשס"ח שהייתה לשנה הראשונה של הקומיקס הישראלי במגרש של הגדולים? כמה אבני דרך משמעותיות עולות בזיכרוני בהקשר זה, לאו דווקא בסדר כרונולוגי:
 
סמן משמעותי ראשון הוא הגידול המשמעותי בהיקף היצירה המקומית בשנה החולפת. נכון, יש יותר ויותר קומיקס ישראלי ככל שהזמן עובר. אולם, בשנה שחלפה, בניגוד לקודמותיה, לא רק היקף היצירה גדל אלה גם הרצינות והמקצוענות שבהפקתה. הוצאות ספרים רציניות כמו עם עובד, בבל, כמובן שמודן ואחרות החלו לתרגם ספרות מחו"ל ולהוציא לאור נובלות גרפיות מקוריות בעברית. זאת, לצד הגידול המשמעותי בהפקתם של כותרי קומיקס חדשים באיכות הוצאה לאור שטרם נראתה כמותה. לחגיגה זו שותפים יוצרים ותיקים וחדשים ממגוון סוגות תוכן ויצירה.

לא רק הוצאות ספרים החלו להכיר בקומיקס הישראלי בכלל ובקומיקס בפרט כמדיום לגיטימי. הפיכתו של הקומיקס לכלי ביטוי הזכאי לייחס רציני משל עצמו ניכרת גם באפיקים אחרים של התרבות הישראלית. כך למשל, שנת תשס"ח הייתה הראשונה בה הפכו ידיעות חדשותיות בנוגע לקומיקס וביקורות קומיקס לתוכן תדיר בעיתונות היומית. גם תופעת מדורי/מוספי הקומיקס השבועיים, שבעבר הופיעה ונמוגה, שבה השנה – גם אם במתכנות שונה מהעבר.
ולאלו יש להוסיף את ההכרה לה זכה הקומיקס הישראלי מצד גופים ארכאיים ועיקשים כמו האקדמיה ומערכת החינוך הממלכתית. שנת תשס"ח היא שנת הלימודים הראשונה בה זכה הקומיקס להילמד (לפחות במוסד אקדמי אחד ובית ספר תיכון אחד) לא כצורת ביטוי אומנותית במחלקות לעיצוב ואומנות, אלא כתוכן עיוני ובעין ביקורתית – שווה ערך לתוכן טלוויזיוני, עיתונאי וספרותי.
אפילו עיריית תל-אביב, הכרך הישראלי "האולטימטיבי" הכירה סוף סוף ביוצרי הקומיקס ובתרומתם למעמדה וכיבדה את  תושביה בזכות לשאת עיניים ולשאוב קצת תקווה ונחת מ"הברווז" של דודו גבע שהוצב על גגה. אם אין זאת הכרה ממסדית – אז מה היא בעצם?

ומעניין לעניין באותו עניין (של הכרה ממסדית), אבן דרך גדולה ניצבת בזכר שנת תשס"ח בדמות פתיחתו של המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון. המוזיאון, הוא למעשה הבית "הרשמי" שבנתה מדינת ישראל בעבורנו חובבי התחום ובהקמתו היא הכירה למעשה בתחום זה כתחום הזכאי לתשומת לב, הערכה (וכן גם תקציבים כספיים) משל עצמו. רבים אינם חשים זאת עדיין, אולם תחת קורת הגג הזו בחולון, קם לו מוסד רב חשיבות לקומיקס הישראלי ולקומיקס בישראל. אין המדובר רק על אירועי פתיחה מעונבים ומלאי פוליטיקאים או על תערוכות שיש מי שטענו שהן לא יותר מטפיחה עצמית על השכם – מדובר במסגרת לאיסוף ושימור הידע, הפיכתו של הקומיקס הישראלי נגיש לכל מתעניין ואם לשפוט על פי התכנון, הרי שהתוכנית אינה מסתיימת שם ומנהלות המוזיאון פוקחות כל העת עין לנעשה בעולם, ושואפות להפוך את המוזיאון למקום שעוסק גם בהיבטים בינ"ל של הקומיקס. ונוסף על כל אלו, המוזיאון הוא גם חממה ונותן חסות פוטנציאלי (ומעשי) ליצירה ישראלית מקורית חדשה – כפי שכבר ראינו בפסטיבל האחרון בסוף אוגוסט בסימנטק ת"א.


לאחר שהקומיקס זכה להכרה ממסדית, לנוכחות תקשורתית ואקדמית, ואף לשיפור משמעותי באיכויות הפקתו, דבר אחד עוד נותר לבקש ואף הוא הושג כמעט עם סגירת השנה – הכרה בין לאומית.
יוצרי קומיקס ישראלים מוכרים בעולם כבר שנים רבות, אולם מעולם לא היה זה בזכות ישראליותם, או ישראליות התכנים שלהם. שלא כמו יוצרים באמצעי מדיה אחרים, שזכו להתעניינות רבה ביצירתם "הישראלית" – הרי שקומיקס ישראלי, על ישראל נותר דחוק לשוליים. השנה לעומת זאת, פרץ הקומיקס הישראלי, על ישראל לתודעה הציבורית הבין-לאומית באופן בולט. מובן, שההישג הגדול ביותר בהקשר זה הוא זכייתה של רותו מודן בפרס האייזנר היוקרתי על ספרה
EXIT WOUNDS (קרוב-רחוק בתרגום העברי), אולם העגלה לא נעצרת שם...
סיפורי פלאפל-מן של דורית מיה-גור, זכו להצלחה בקרב קהילות יהודיות בצפון אמריקה.
שרה גלידן אמנם אינה ישראלית (אלא יהודיה-אמריקאית) אבל הקומיקס שלה
How to Understand Israel in 60 Days or Less זכה להכרה כפולה כאשר הוא הועמד לפרסים בשתי קטגוריות של תחרות איגנץ ואף יהפוך לנובלה גרפית באורך מלא שתראה אור בהוצאת ורטיגו (DC).

וממש בסופה של השנה, "כדי להספיק את הקניות לקראת החגים" – ראה אור סוף סוף ספרו המדובר של אורי פינק לקהל הבוגר "הארץ שלנו" (הידוע גם כ"הפרויקט הצרפתי").
ספר זה (שביקורת עליו נמצאת בהכנה בעת כתיבת שורות אלו) הוא מבחינות רבות "היהלום שבכתר" היצירה הישראלית העכשווית על ישראל. קומיקס שבהומור עדין, ובלי שמץ של חרטה או פחד, מביא לסדר היום חלק מהסוגיות הקשות ביותר של הישראליות העכשווית. הספר שכבר יצא בישראל ומתוכנן לצאת בצרפת וארה"ב באמצע נובמבר הוא ללא ספק יצירת מופת שעל כל חובב קומיקס ישראלי לפחות להציץ בה גם אם בעבר נרתע עד מאוד מעבודות אחרות של פינק.

לקומיקס הישראלי מצפה שנה קשה בפתח. שנה בה יהיה עליו להוכיח שהוא בשל לעבור למעמד "בוגר". שנה שבה יהיה עליו להצליח ולהתמיד ומי ייתן ואף לחדש.
כמי שצפה בתהליך וממשיך לצפות בו, אני מאמין שדברים נפלאים עוד נכונו לנו חובבי הקומיקס בישראל. ואם לא בתשס"ט אז ב(אלפיים ו)תש"ע.

תמונת הפתיחה באדיבות יעקב קירשן (Dry Bones).

 


LAST_UPDATED2