בפרוס עלינו שנה חדשה, עולה תמיד השאלה, אז מה היה לנו בשנה שעברה (במקרה זה שנת תשס"ח) בקומיקס הישראלי?

לאחר שהקומיקס זכה להכרה ממסדית, לנוכחות תקשורתית ואקדמית, ואף לשיפור משמעותי באיכויות הפקתו, דבר אחד עוד נותר לבקש ואף הוא הושג כמעט עם סגירת השנה – הכרה בין לאומית.
יוצרי קומיקס ישראלים מוכרים בעולם כבר שנים רבות, אולם מעולם לא היה זה בזכות ישראליותם, או ישראליות התכנים שלהם. שלא כמו יוצרים באמצעי מדיה אחרים, שזכו להתעניינות רבה ביצירתם "הישראלית" – הרי שקומיקס ישראלי, על ישראל נותר דחוק לשוליים. השנה לעומת זאת, פרץ הקומיקס הישראלי, על ישראל לתודעה הציבורית הבין-לאומית באופן בולט. מובן, שההישג הגדול ביותר בהקשר זה הוא זכייתה של רותו מודן בפרס האייזנר היוקרתי על ספרה EXIT WOUNDS (קרוב-רחוק בתרגום העברי), אולם העגלה לא נעצרת שם...
סיפורי פלאפל-מן של דורית מיה-גור, זכו להצלחה בקרב קהילות יהודיות בצפון אמריקה. שרה גלידן אמנם אינה ישראלית (אלא יהודיה-אמריקאית) אבל הקומיקס שלה
How to Understand Israel in 60 Days or Less זכה להכרה כפולה כאשר הוא הועמד לפרסים בשתי קטגוריות של תחרות איגנץ ואף יהפוך לנובלה גרפית באורך מלא שתראה אור בהוצאת ורטיגו (DC).

וממש בסופה של השנה, "כדי להספיק את הקניות לקראת החגים" – ראה אור סוף סוף ספרו המדובר של אורי פינק לקהל הבוגר "הארץ שלנו" (הידוע גם כ"הפרויקט הצרפתי").
ספר זה (שביקורת עליו נמצאת בהכנה בעת כתיבת שורות אלו) הוא מבחינות רבות "היהלום שבכתר" היצירה הישראלית העכשווית על ישראל. קומיקס שבהומור עדין, ובלי שמץ של חרטה או פחד, מביא לסדר היום חלק מהסוגיות הקשות ביותר של הישראליות העכשווית. הספר שכבר יצא בישראל ומתוכנן לצאת בצרפת וארה"ב באמצע נובמבר הוא ללא ספק יצירת מופת שעל כל חובב קומיקס ישראלי לפחות להציץ בה גם אם בעבר נרתע עד מאוד מעבודות אחרות של פינק.

לקומיקס הישראלי מצפה שנה קשה בפתח. שנה בה יהיה עליו להוכיח שהוא בשל לעבור למעמד "בוגר". שנה שבה יהיה עליו להצליח ולהתמיד ומי ייתן ואף לחדש.
כמי שצפה בתהליך וממשיך לצפות בו, אני מאמין שדברים נפלאים עוד נכונו לנו חובבי הקומיקס בישראל. ואם לא בתשס"ט אז ב(אלפיים ו)תש"ע.

תמונת הפתיחה באדיבות יעקב קירשן (Dry Bones).